גרייב נ' מסיעי דרך הצלחה בע"מ

פסק דין

הנתבעת, חברת מסיעי דרך צלחה בע"מ, מנהלת עסק של הסעות.

התובע, מר עומר גרייב, עבד אצל הנתבעת כנהג בהסעת תלמידים החל משנת 9/2000 עד לסוף שנת 2001. לטענת התובע, הוא הוסיף לעבוד אצל הנתבעת בהסעת תלמידים עד לחודש 4/02 ולאחר מכן הועסק בעיקר כמפקח על עבודות בנייה שבניהול הנתבעת עד לסוף חודש 10/2002, מועד בו פוטר לטענתו בשל התנגדות הורי התלמידים להסעת ילדיהם על ידי נהג ערבי.

לטענת הנתבעת התובע מעולם לא עבד אצלה אלא כנהג בהסעת תלמידים והוא התפטר מעבודתו בסוף שנת 2001.

בתביעה זו, שהוגשה לבית הדין ביום 30.12.08, תובע התובע שכר עבודה בגין החודשים 4/02 עד 10/02, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה.

השאלות הטעונות הכרעה הן, איפוא, אלה:

א.מהו מועד סיום עבודת התובע? האם בחודש 10/02 כטענתו או בסוף 2001, כטענת הנתבעת?

ב.ככל שתתקבל טענת התובע בדבר מועד סיום עבודתו, האם חייבת הנתבעת לתובע שכר עבודה בגין החודשים 4/02 עד 10/02.

ג.האם התובע פוטר, כטענתו, או שמא התפטר, כטענת הנתבעת?

ד.האם לנתבעת חוב בגין דמי הבראה?

ה.האם זכאי התובע לתבוע פדיון חופשה או שמא התיישנה תביעה זו?

תקופת העבודה

הצדדים אינם חלוקים על כך שהתובע ביצע עבודה של הסעת תלמידים מתחילת עבודתו בחודש 9/00 עד לחודש 12/01.

לטענת התובע, הוא הועסק בהסעת תלמידים עד לחודש 4/02 ולאחר מכן הועבר לעסוק בפיקוח על בניה שבניהול הנתבעת. בתקופה זו, הוא הועסק כנהג בהסעת תלמידים בימי ו' בלבד.

אין מחלוקת כי התובע עסק בעבודות בנייה בביתו הפרטי של בעל המניות ומנהל הנתבעת, מר אהרן כהן, במהלך שנת 2002. כמו כן, אין מחלוקת כי התובע עסק בשיפוץ בית כנסת בו מתפלל מר כהן סמוך לביתו.

התובע טוען כי עיסוקו בעבודות הבנייה הנ"ל היתה במסגרת עבודתו בנתבעת. הנתבעת טוענת כי התובע עבד כקבלן עצמאי ולאחר שהתפטר מעבודתו בנתבעת בסוף 2001, הזמין מר כהן מהתובע ביצוע של עבודה פרטית בביתו, אותה ביצע התובע כקבלן עצמאי. כמו כן, מר כהן היפנה את התובע לגבאי בית הכנסת השכונתי בו מתפלל מר כהן בעת שהיתה דרושה עבודת שיפוץ בבית הכנסת, והתובע ביצע עבודה זו עבור בית הכנסת במסגרת עסקו העצמאי כקבלן.

לתמיכה בגרסתו היפנה התובע לשני מסמכים אלה: האחד – מכתב מיום 17.2.03 בחתימת אהרון כהן בו מאשרת הנתבעת את מועד סיום עבודת התובע בנתבעת. לטענת התובע, נאמר במסמך זה כי התובע לא עובד בנתבעת מאז 30.4.02. לטענת הנתבעת, כאשר מר כהן רשם מסמך זה לבקשת התובע, הוא כתב שהתובע "לא עובד אצלנו יותר מתאריך 30.1.02" אך התובע זייף את המסמך באופן שייראה שנכתב בו 30.4.02. השני – תלוש שכר על שמו של התובע לחודש 2/02, על פיו שולמה לתובע "משכורת" ו"נסיעות". לטענת הנתבעת, התלוש לחודש 2/02 מהווה תשלום גמר חשבון שכולל דמי הבראה.

לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בסיכומי הצדדים, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת לגבי תקופת עבודתו של התובע. לדעתנו, גרסתו של התובע מסתברת פחות מגרסת הנתבעת, מהנימוקים המפורטים להלן.

התובע צרף לכתב התביעה את מכתבו של מר כהן מיום 17.2.03. בעדותו הסביר שהוא צרף מכתב זה כדי לתמוך בטענתו כי הוא עבד אצל הנתבעת עד לחודש 10/02. התובע לא חלק על כך שהספרה "4" שמופיעה במסמך מופיעה כך לאחר שתוקנה, כפי שטוענת הנתבעת, ואולם לטענתו היא תוקנה מ-5 ל-4 על ידי מר כהן בעוד שלטענת הנתבעת התובע זייף את המספר 1 ותיקן ל-4. התובע טען כי ביקש ממר כהן לחתום ליד התיקון כדי לאשר שהתיקון נעשה על ידו, אך מר כהן סירב לכך ואמר לו כי די לו בחתימה שבתחתית המסמך (פרוטוקול דיון מיום 9.5.10, עמ' 10, שורה 18 עד עמ' 11, שורה 23).

עדות זו של התובע איננה מהימנה בעינינו כלל, והיא אף פוגמת במהימנות גרסתו כי עבד אצל הנתבעת עד לחודש 10/02. אם התובע עבד עד 10/02, מדוע ביקש ממר כהן לאשר בחתימתו את התיקון מ-5/02 ל-4/02 על המסמך מיום 17.2.03, כפי שהעיד? מדוע הסכים לקבל אישור כזה? תשובת התובע בחקירתו הנגדית כי המסמך מתייחס לתקופת עבודתו כנהג בלבד, אינה משכנעת, שכן המסמך קובע שהתובע "לא עובד אצלנו יותר מתאריך...".